אני משוחחת עם סקוט קאלי, חבר להקה ומייסד של אחת הלהקות החשובות בג'אנר הפוסט מטאל: נירוזיס.

מייסד ושותף ב-"נירוט רקורדינגס"' שותף בלא מעט פרוייקטים אחרים, שננסה ללמוד עוד עליהם בראיון הזה, ושחרר מספר אלבומי סולו במהלך השנים האחרונות.

 

קודם כל: מה שלומך?

 

סקוט: אני בסדר, זה היה יום ארוך להגיע לוינה אבל אני בסדר.

 

כן, אנחנו למעשה תופסים אותך באמצע תור עם "הדרך הביתה" איך התור הולך עד כה?

 

סקוט: הולך ממש טוב למעשה, תור טוב, זו פעם ראשונה שלנו באירופה באופן הזה,  ואנשים מאד פתוחים לזה.

 

"The forgiven ghost in me" האלבום האחרון באורך מלא  שוחרר באוגוסט 2012, זו הייתה ההתחלה של פרוייקט "הדרך הביתה" עם נוח לנדיס וגרג דייל, אתה יכול לספר לנו עוד על איך זה התחיל?

 

סקוט: זו הייתה בעצם שיחה ביני לבין נוח, היו לו רעיונות על איך אפשר לעשות את השירים, טיפה לשייף אותם, החלטתי שזה רעיון טוב, אני ונוח עובדים יחד מזה 20 שנה לא רק בנירוזיס אלא גם לפני נירוזיס, אני ונוח נהנגנו לשתף פעולה, ואנחנו פשוט עובדים ממש טוב ביחד, ככה שזה היה משהו די טבעי, אנחנו מדברים את אותה השפה, בכל הנוגע לכל דבר למעשה, אז ככה כשאנחנו מדברים על הסאונד, או מנסים ליצור את השירים והרגש שבהם זה פשוט מרגיש טבעי.

 

אז נוח וגרג שותפים מלאים בחומרי הסולו שלך?

 

סקוט: כן.

 

הקלטת 2 קטעים חדשים לתור הזה:

 

  • Eternal midnight

  • Catholic blood

האם זה אומר שאנחנו יכולים לצפות לאלבום חדש עם "הדרך הביתה" בקרוב?

 

 

סקוט: אני מקווה שכן, אולי תוך שנה, אם יתמזל מזלנו, נצטרך פשוט להתפקס על זה ולראות מה יהיה.

Catholic blood זה שיר ישן יותר מאלבום שנקרא Awake, אלבום שעשיתי לבדי, ו Eternal minight זה שיר חדש, אז אנחנו די משתמשים בזה כדי לראות לאן ייקח אותנו החומר הבא.

 

אתה גם סיימת תור לאחרונה עם "קורקשיינז האוס", שיחררתם את אלבומכם הראשון בשנה שעברה בשם " Last city zero" מה אתה יכול לספר לנו על ההקלטה של האלבום המיוחד הזה והחוויה שלך לעבוד בכזה "סופר גרופ"?

 

סקוט: זו חוויה ממש טובה.

אנחנו כולנו מסתדרים ממש טוב ביחד.

השיתוף פעולה מאוד חופשי, ואנחנו מאד משוחררים בתוך ההרכב, ואז דברים פשוט קורים אז ככה שהסאונד מתפתח מאד בטבעיות שזה איכשהו מוזר בהתחשב בעובדה שהכל נעשה באופן די מכני, מעבירים את הסאונד דרך המכשור והאפקטים של סנפורד...לפעמים הוא מגיע עם לופ  אני מוסיף קצת גיטרות או ההפך, או שברוס מגיע עם כל מני רעיונות או מייק מגיע עם קטע כתוב ואנחנו בונים סביב זה אבל זה קורה באופן מאד אורגני, אנחנו גם עובדים על 10 שירים חדשים.

 

אז יש תוכנית לאלבום חדש בעצם?

 

סקוט: לא יודע, יש לי המון עבודה לעשות השנה עם "The road home" ו"Corrections house"  וכמובן נירוזיס, אנחנו צריכים לעבוד על לכתוב לכל הפרוייקטים הרבה אז ככה שזה יהיה הפוקוס המרכזי שלי השנה.

 

ומה עם שריינבילדרז? איפה הפרוייקט הזה עומד?

 

סקוט: אני לא יודע אם זה הולך לחזור או לא, אני משער שנצטרך לחכות ולראות, כרגע זה לא ממש קורה, אבל נחכה ונראה איך דברים יילכו...

 

 

 

 

התחלת עם נירוזיס כבר ב 1985, זו למעשה השנה בה נולדתי, מאז 1985 נירוזיס עברו דרך ארוכה מאד ויש הרבה שאלות שנשארו פתוחות אצלי ואצל הרבה חבר'ה בגיל שלי.

בחלק הזה של הראיון אני רוצה להתמקד יותר באיש שהיווה השראה עבור כל כך הרבה להקות ומוזיקאים, על הפרספקטיבה שלך והחוויה שלך, עד כמה שניתן.

אז אני רוצה לעבור לכמה שאלות על תהליך הכתיבה:

 

 האם זה מקום אחר שאתה כותב ממנו, כשאתה כותב לנירוזיס או לחומר המקורי שלך?

 

סקוט: לא זה לא מקום אחר אבל זה די מגיע בדרך אחרת, ואין לי ממש הסבר לזה, אף פעם לא ממש הבנתי את זה, דברים פשוט עוברים דרכי ואני די יכול לדעת לאן הם שייכים, לפעמים אני לא ממש יודע לאן דברים אמורים ללכת אז הם פשוט מסתיימים איפה שהם אמורים להסתיים, אבל לרב אני לא  יושב ואומר עכשיו אני הולך לכתוב לנירוזיס או עכשיו אני הולך לכתוב לאלבום סולו שלי או עכשיו לקורקשיינז האוס, אלא אני פשוט כותב ואני מנסה לזכור ולהקליט כל מה שאני עושה, ואז אני פשוט נותן לזה לשכב שיהיה לי הרבה ממה לשלוף אחר כך ולתת לזמן לעשות את שלו בלתת לדברים ללכת לכיוון שהם צריכים ללכת אליו.

 

כשאתה כותב ההשראה פשוט באה אלייך או שיש לך דרכים מסויימות להגיע אליה?

 

סקוט: זה די תמיד שם, אני תמיד בתוך זה, זו פשוט שאלה אם אני לוקח עט ונייר ויושב לעבוד. הדבר היחידי שעוצר אותי זה אני לא עובד על זה, אחרת זה די תמיד שם ותמיד בתנועה.

 

אתה נוהג לכתוב קודם את המוזיקה או קודם את הליריקס?

 

סקוט: קשה להגיד, אני חושב שבדרך כלל המוזיקה קודם אבל אין דרך ספציפית אחת שבה זה קורה.

 

שמעתי איפשהו שאמרת שזה הכל עניין של תקשורת, האם יש מסר שחשוב לך להעביר דרך המוזיקה בימים אלו?

 

סקוט: בעיקר להעביר את הרגש של הסאונד שלנו

קצת כמו לצייר ציור ולהשאיר לאנשים לפרש את זה בעיניים שלהם, המשמעות של זה עבורי או מה שזה אומר לנוח או לדייב או לסטיב ממש לא משנה, בגלל שכל אחד מאיתנו מפרש את זה כאינדיבידואל כמו גם כקולקטיב, ואז כשזה יוצא החוצה כל אחד מפרש את זה בדרך המיוחדת שלו. אני לא יודע אם זה נשמע הגיוני אבל זה די איך שאנחנו מרגישים. אני חושב שהרעיון הוא לתת לרגשות להניע את המוזיקה ואז לתת לזה לזרום משם, זה פשוט עניין של לשחרר, זה תהליך של להכנע לחלוטין למוזיקה ולהסכים לה לכתוב את עצמה ולא לעצור אותה מללכת לכיוון מסויים, לא לנסות לכוון אותה לשום כיוון פשוט לתת לזה לזרום.

 

עוד אמרת , שמוזיקה היא דת, זה כמעט הפך לקלישאה כאן ואני בטוחה שלא רק כאן.

כשאני קוראת את הליריקס שלך אפשר למצוא הרבה אופל וכאב, אז אם מוזיקה היא דת, למה היא הפכה כל כך חשוכה?

 

סקוט: בכנות אני לא חושב שמה שאנחנו עושים זה אפל בכלל, אני מרגיש שמה שאנחנו עושים זה חיפוש אחר האור, אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי להתמודד עם החושך וליצור אור גם אם זה מגיע לליצור חור בשמים, זו באמת איך שאנחנו ניגשים לזה, אני חושב שמה שהתכוונו כשאמרנו שמוזיקה זה כמו דת זה שאנחנו מכבדים את זה, שלמדנו מזה, שזה היה הדרך המודרכת שלנו בכל דרך רוחנית שהאמנוו או למדנו להאמין בההכל מסתכם במוזיקה והאמון שלנו בה והעובדה שהמוזיקה לעולם לא תבגד בך, מוזיקה לא עושה לך את זה.  להקות יכולות, זה בטוח, אבל גם אז, זה ממש לא משנה, אם להקה מתחילה לעשות חרא מוזיקה, קל פשוט לכבות אותה, תמיד אפשר למצוא  מישהו שעושה משהו ממש מיוחד שאפשר למצוא שוב. מוזיקה זה דבר כל כך עמוק אתה יכול ללכת אחורה אתה יכול ללכת קדימה אתה יכול להיות ממש ברגע הנוכחי, זה ממש לא משנה זה תמיד יהיה שם בשבילך. זו הייתה החוויה שלנו עוד לפני שהקמנו את הלהקה הזו וזו הייתה לגמרי הסיבה למה רצינו להקים את הלהקה הזו בגלל שהרגשנו מוזיקה באופן הזה, זה היה הדבר שהציל אותנו וממשיך להציל.

 

תדמית הרוקסטאר ידועה בשל אהבת האנרגיה של הקהל עם זאת אתה ציינת שאתה לא אוהב מקומות הומי אדם ולא נראה שאתה נהנה מכל תדמית הרוקסטאר.

להופיע על במה, הצורך בלשתף, הצורך באהבה וקבלה של הקהל זה חלק מהדרייב אצל הרבה מוזיקאים, איך שתי הגישות האלה עובדות לך כמוזיקאי על במה?

 

סקוט: זו שאלה ממש טובה, אני חושב שכל אחד שלא מבין את זה על עצמו כשהם מחליטים לראשונה לעשות את זה, לא ממש כנה עם עצמו, בגלל שכן, זה חלק גדול מזה, זה כשאתה מרגיש שיש משהו שאתה ממש חייב להוציא ממך, להרגיש טוב יותר עם עצמך, אתה צריך שאנשים יגידו – הי עשית עבודה ממש טובה, אתה צריך שאנשים יאהבו את זה באיזהשהי צורה, אז אתה חושף את עצמך, וחשוף לביקורת ולכל מה שיגיע עם זה בתקווה להרגיש את ההרגשה שמישהו אוהב את מה שעשית. אני חושב שככל שהתבגרתי נהיה לי פחות ופחות נוח עם זה ונהייתי יותר ויותר חשאי אבל זה פשוט מי שאני... העניין הוא שקל למצוא אותי, אני עושה המון הופעות, חלקן קטנות, אני לא מתחבא אבל יש לי את הנטייה לרצות כל הזמן אז אני בהחלט לאכמו טווס מסתובב לי עם החליפה שלי מנסה להראות טוב ולהיות האיש הכי רועש בחדר, אבל באותו זמן, בסופו של הערב, אני האחד שעומד שם על הבמה, ככה שזו המציאות וצריך להכיר בה באיזו שהיא רמה, אבל אני באמת מוקיר כבוד למוזיקה ולהזדמנויות שהיא פתחה בפניי בחיים והעובדה שיצא לי לטייל בהרבה מקומות, לא כל מקום שהייתי רוצה להיות, אני מעולם לא הייתי בישראל, זה אחד מהמקומות שמאד הייתי רוצה לבקר בהם ומתכנן לעשות זאת.

 

כן?

 

סקוט: בהחלט! אבל ראיתי כל כך הרבה והייתי בכל כך הרבה מקומות שמעולם לא הייתי יכול להיות בלי זה, זה מקום מאד מיוחד להיות בו,  רב האנשים אני מכיר, רב האנשים שגדלתי איתם, מעולם לא ראו את המקומות שאני ראיתי ואני מכיר בכמה מזל יש לי, ככה שאני באמת ובתמין לא רואה את עצמי טוב יותר ממישהו אחר בעולם הזה, למעשה זה די ההפך רב הזמן אם להיות כנה איתך.

 

עם נירוזיס דיברת הרבה על לעבור ממצב של לבעוט לכולם בפנים לתהליך של לחקור ספקטרום רחב יותר של רגשות דרך המוזיקה.

איזה רגשות אתם מבטאים ב"Honor found in decay" אלבומכם האחרון ובימים אלו?

 

 

סקוט: אני חושב שאנחנו עדיין נהנים מלבעוט לכולם בפנים, זה די מה שאנחנו עושים, זה די המצב הטבעי שלנו, אבל אנחנו תמיד מנסים למתוח את הגבולות מהמקום שהיינו בו קודם, מקומות שאנחנו מרגישים שמיצינו ומנסים להתרחב משם, פעם הרבה מזה היה לחקור חלק מביצועי ווקאל, להגיע ליותר מרק לצעוק כל הזמן, ניסינו להתבטא בדרך הזו, ניסינו לחקור איך לעשות דברים באופן יותר תזמורתי, ולדחוף מזה קצת, ואז נושא של לפשט כמויות של ערוצים, עשינו את זה הרבה זמן, לקלף שכבות ולהפוך דברים לפשוטים יותר ולהתמקד בלוודא שכל חלק  שהיה לנו הוא בדיוק כמו שרצינו בגלל שהרגשנו שהיה לזה יותר השפעה ואני לא יודע לאן השירים הבאים ייקחו אותנ, נראה, אני מתכוון, זה קורה עכשיו, הם מתחילים להכתב, אבל זו ממש ההתחלה של כל הרעיון.

 

המוזיקה של נירוזיס מאד אמולציונלית, עם זאת אתם גרים בערים נפרדות ולא נפגשים כל כך כדי לכתוב מוזיקה ביחד, האם זה משפיע על הספיריט של הלהקה בעינייך?

 

סקוט: לא, למעשה אנחנו לא גרים באותה עיר מלפני "souls at zero" תמיד מישהו גר במקום אחר. אני גרתי איפה שגרתי ב 14 שנים האחרונות, סטיב דר איפשה שהוא גר זה 10 שנים וכל  שאר עדיין בצד המזרחי של אוקלנד, המרכז שלנו עדיין שם, זה עדיין איפשה שאנחנו מתאמנים, זה עדיין איפה שגדלנו, אבל היום בעיקר עם איך שהדברים עובדים עם האינטרנט והכל, זה באמת לא סיפור גדול.

פעם בשנת 1992, כשהיינו צריכים לשלוח אחד לשני קסטות זה היה קוץ בתחת, בל עכשיו זה קל.

 

 

אני יודעת שאני בטח חוזרת בזמן ושואלת שאלות ששאלו אותך לא מעט, אבל זה מעורר השראה. איך הגעתם לרעיון לפתוח לייבל משלכם – Neurot Recordings?

 

סקוט:

אנחנו פשוט די אובססיביים לגבי שליטה בכל מה שאנחנו יכולים לגבי מה שאנחנו עושים, אז זה היה עוד צעד ולוודא שאכן יש לנו שליטה. לא ממש אהבנו את הרעיון שמישהו אחר שם ידיים על החומר שלנו, אז פשוט חסכנו כסף ופתחנו לייבל, זה היה פרוייקט שהתמקדנו בו כמה שנים וכשסוף סוף הגענו לנקודה שאנחנו יכולים לעשות את זה פשוט עשינו את זה ולא הסתכלנו אחורה, זה חלק גדול ממי שאנחנו ומה שאנחנו עושים וגם נותנים במה לאומנים אחרים ויודעים שנדאג להם כמו שצריך.

 

מה אתה יכול להמליץ למוזיקאים צעירים על איך להצליח ועדיין לשמור את זה אמיתי?

 

סקוט: אני לא יודע איך להגיד להם לשמור את זה אמיתי חוץ מפשוט להיות אמיתי, אין שום טריק, לשמור את זה פשוט, אל תבזבז את הזמן שלך לעשות דברים שאתה לא מרגיש מאה אחוז לגביהם, אל תבזבז את הזמן שלך לנגן עם אנשים שאתה לא מרגיש מאה אחוז אליהם, תתחייב ותתמיד בהתחייבות הזו, יש אנשים שנמצאים בעמדה בה יש להם להקה או מנגנים מוזיקה לדקה בחיים שלהם ואז הם מחליטים לעשות משהו אחר, ללכת ללמוד, להתפתח בעבודה אמיתית או כל דבר אחר,אתה הולך להקריב הרבה בשביל לעשות את זה, כן, לכולנו יש עבודה רגילה אבל רק שניים מאיתנו למדו מקצוע ולשאר יש חרא עבודה בה אנחנו עושים דברים שהי די מבאסים, כי לא היה לנו את ההזדמנות ללמוד כשהיינו כל הזמן בתור כשהיינו ילדים, זו המציאות וצריך לקבל את זה, אם הם רוצים באמת לעשות את זה הם יעשו את זה, אין מקום לשאלות, אם יש בך את זה, אתה תמצא את הדרך, ואם לא זה פשוט די ידאך עם הזמן וישבור אותך ואתה תמצא את עצמך מחפש דברים אחרים, אבל בשבילנו לא הייתה שום שאלה,  זה פשוט היה חייב להיות ככה, השאלה היחידה הייתה האם אנחנו נשרוד כדי להיות מסוגלים להיות כאן עכשיו, ככה שהיינו מזליסטים,

 

כן, גם אנחנו... ששרדתם.

 

סקוט: תודה. זה נחמד לשמוע.

 

ולחלק האחרון של הראיון, אני רוצה לשאול מספר שאלות קצרות בנוגע לציוד.

 

המגבר האהוב והכי בשימוש שלך?

 

סקוט: Marshal JCM 200

אבל אני לא כל כך מוצא אותם בימים אלו ומאחר ואני הורס אותם

כל הזמן אני בדרך כלל משיג 300 וואט SVT Classic ומריץ דרך מגבר כח,

אני לא עושה משהו כל כך מיוחד.

 

גיטרה חשמלית?

לס פול

 

דרך אגב, ברכות על הדגם קסטום ב Electrical Guitar Company ,

סקוט: כן זו גיטרה יפיפיה.

כן היא כן!!

ואני חייבת לשאול -

כיסית את החורים, איפה שהיו הנובים של הטון, במטבעות נכון? אתה יכול להסביר? אני פשוט מאד סקרנית להבין.

 

סקוט: בכן.. בלס פול עשיתי אותו דבר, וזה בגלל שאני לא משתמש בטון, אני לא יודע מי כן, אז בכל מקרה, הוצאנו אותם ממש מזמן, כדי שלא ייכנס לי מים ודברים פנימה כשאני מנגנן, אז הוצאנו אותם וכיסינו במטבעות, מטבעות בגלל שאנשים בימים ההם היו מתים היו שמים להם מטבעות על העיניים ושולחים אותם, ככה שזה כדי לעשות אותה אלמותית, יש לי תחביב להרוג את הציוד שלי, האמת עושה רושם שזה עובד, הרגנו אותה לפני שאני יכולתי ואז היא שרדה.

 

האם אתה משתמש בכיוונים שונים בגיטרה?

 

סקוט: כן, שום דבר משוגע מדי, אני פשוט מנגן כיוון רגיל  ודרופ E או A , לפעמים בחומר סולו שלי זה פשוט כיוון סטנדרטי.

 

ועכשיו, לשאלה האחרונה והחשובה ביותר:

אז, האם אנחנו יכולים לצפות לראות אותך עם נירוזיס או כל פרוייקט אחר, כאן בישראל, מתישהו בעתיד?

 

סקוט: כן, בהחלט!

 

מתי? אנחנו רוצים תאריך!

 

סקוט: אם את מכירה הפקה טובה, שלחי אותם אלינו, כדי שנוכל לארגן את זה. זה החלק הראשון, אני חושב שלהגיע לשם עם הפרוייקטים סולו, יהיה קל יותר, בגלל שנירוזיס מאד קשה לשנע, ובגלל העבודות שלנו אין לנו כל כך הרבה זמן, אבל כמו שאמרתי אנחנו נשמח להגיע.

 

אני רוצה להודות לך על שמצאת את הזמן לענות על השאלות שלנו ולשתף מעט ממי שאתה ומה שאתה עושה עם הקהל הישראלי, כי כמוך אני מאמינה שתקשורת זה דבר מאד חשוב, ולנסות ולצאת קצת מחוץ לבועה הזאת ולדבר עם כמה מוחות גאונים ואמנים  מוכשרים, יכול להיות מאד ללמד.

ההשפעה, בעיניי לפחות, היא מעבר למילים.

"returning to the sun"

 

המון תודה!

scott kelly

סקוט קאלי

march 2013

© 2013  by Tali Green, Any use of photographs or materials without permission Is a serious crime against copyright law.

  • w-facebook
  • w-youtube